AIG ישראל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' רענן ואח'

פסק דין

התביעה יסודה בנזקים שנגרמו לרכב התובעים בתאונה נשוא התביעה. התאונה אירעה בצומת מרומזר, והמחלוקת היא בשאלה מי מבין הנהגים המעורבים חצה את הצומת כשהאור ברמזור בכיוון נסיעתו ירוק, ומי מהם חצה את הצומת למרות שהאור ברמזור בכיוון נסיעתו היה אדום.

אין מחלוקת שהתאונה אירעה שעה שרכב התובעים חצה את הצומת בנסיעה ישרה, מכיוון דרום לצפון, ואילו רכב הנתבעים הגיע ממולו, מכיוון צפון לדרום ופנה שמאלה כשהוא חוצה את נתיב נסיעת רכב התובעים. עוד אין מחלוקת שכתוצאה מהתאונה נהדף רכב הנתבעים ופגע באופנוע שעמד בצומת בכיוון שונה, מכיוון מזרח למערב, ונפגע. בהליך זה נטלו חלק רק שני הרכבים המעורבים, והעידו רק שני הנהגים של שני רכבים אלו. בעל האופנוע לא תבע נזקיו בהליך זה, ורוכב האופנוע לא העיד. עם זאת, במהלך שמיעת הראיות העיד הנתבע 1 שבעל האופנוע הגיש נגדו תביעה לבית משפט לתביעות קטנות, ובה תבע פיצוי על נזקיו. תביעה זו טרם הוכרעה, והוחלט להמתין עם ההכרעה בה, לתוצאות הליך זה.

נהגת התובעים העידה שהיא התקרבה לצומת והבחינה שהאור ברמזור ירוק, על כן היא המשיכה בנסיעה, החלה לחצות את הצומת, ולפתע פגע בה רכב הנתבעים שהגיח במהירות רבה. נהג הנתבעים העיד שהוא התקרב לצומת, ועצר לפני רמזור אדום. כשהאור ברמזור התחלף לירוק הוא החל לפנות שמאלה ולפתע פגע ברכבו, בעוצמה רבה, רכב התובעים. כתוצאה מפגיעה זו נהדף רכבו והתקרב לאופנוע שעמד בצומת, בכיוון נסיעה אחר. העד העיד שהוא אינו יודע אם רכבו פגע באותו אופנוע, או שהרוכב נבהל ועקב כך נפל האופנוע ארצה. שני הנהגים העידו כי לא הבחינו זה בזה, עד לפגיעה.

לאחר שבחנתי את מכלול הראיות הגעתי למסקנה שהאחריות לתאונה רובצת על נהג הנתבעים שחצה את הצומת למרות שהאור ברמזור בכיוון נסיעתו, היה אדום. אני ערה לכך שנהג הנתבעים טוען כי טרם נכנס לצומת הוא עצר רכבו לפני רמזור אדום, וברגיל, במצב דברים זה, יש סבירות נמוכה כי נהג הממתין לפני רמזור אדום, יחליט להיכנס לצומת, אף שהרמזור לפניו הוא ממתין, טרם התחלף לירוק. אלא שהגעתי למסקנה שאין לסמוך על עדות נהג הנתבעים, ועל כן אינני רואה להסיק מסקנות על יסוד גרסתו.

נהג הנתבעים הוא עד מאוד מעוניין בתוצאות ההליך. מעדותו עולה שהרכב בו נהג לא היה רכבו, אלא רכב של חבר. כתוצאה מהתאונה נגרם לרכב בו נהג נזק רב, בסדר גודל של 150,000 ₪, ולרכב לא היה ביטוח. הוא החליט לנסות ולתקן את הרכב בעצמו ובסופו של דבר הרכב נמכר, והוא נותר חייב כספים לאותו אדם ממנו ניטל הרכב. בנסיבות אלו, ושעה שגרסתו נסמכת אך ורק על עדותו שלו, יש לשקול עדותו במשנה זהירות. העדות בכללותה גם לא היתה משכנעת, ונראתה מתחמקת. ואביא רק מספר דוגמאות. העד נשאל אם הוא מאשר את ההודעה הכתובה לחברת הביטוח, והשיב כי אין זה כתב ידו, ואף לא חתימתו, אף ש"נראה שזה שלי כי עו"ד שלי הראה לי קודם" (עמ' 4 שורה 22). העד לא ידע לומר אם רכבו פגע באופנוע (עמ' 4 שורה 28), העד לא יכול היה לזהות את הצומת בתמונות שהוצגו לו (עמ' 4 שורות 30 – 32), והוא אף נמנע מלהשיב לשאלה אם הכיר את הצומת טרם התאונה (עמ' 5 שורה 31 ואילך).

ועוד. הנתבע 1 לא הגיש תביעה נגד התובעים, אף שלגרסתו נהגת התובעים היא האחראית לתאונה, ואף שנגרמו לרכב ולו אישית נזקים גבוהים מאוד. בעדותו אישר כי לא הגיש תביעה והודיע "אני מתחייב שתוך חודש חודשיים אגיש תביעה" (עמ' 5 שורות 28 – 29). מדברים אלו עולה שאין מניעה עניינית מהגשת התביעה, ובנסיבות אלו, העובדה שלא הוגשה תביעה אומרת דרשני.

למעשה גרסת הנתבע 1 לאירוע התאונה, אינה גרסה ספונטאנית ומיידית, אלא היא גרסה שניתנה רק כעבור זמן. הגרסה לפיה הרכב עצר לפני רמזור אדום, נטענה אומנם הן בהודעה במשטרה והן בהודעה לחברת הביטוח, אולם ההודעה במשטרה ניתנה רק כשבועיים לאחר האירוע (האירוע הוא מיום 13.06.11, וההודעה במשטרה היא מיום 29.06.11), וההודעה שנמסרה לחברת הביטוח אינה נושאת תאריך, הפקס הוא מיום 09.09.11, היינו כשלושה חודשים לאחר אירוע התאונה (נ/2). מכאן שחלף זמן משמעותי מהתאונה עד אשר מסר הנתבע 1 את גרסתו לאירועים. ואכן, מהחומר בפני עולה שהטענה לעצירה לפני רמזור אדום, לא עלתה סמוך לאחר התאונה, אלא מאוחר יותר. הנתבעים הגישו חוות דעת בוחן, לה צורף תיק המשטרה המלא, והצדדים הסכימו שחוות הדעת כולה תוגש למעט פרק הסיכום (עמ' 1 שורה 13). בתיק המשטרה, יש דו"ח מטעם שוטר שהגיע למקום סמוך לאחר התאונה, ובו פורטו גרסאות הנהגים (דו"ח פעולה מיום 13.06.11 מאת רס"ר יוסי ירקוני; צורף לחוות הדעת, נ/1). בדו"ח זה אין כל טענה לעצירה לפני רמזור אדום טרם כניסה לצומת, ומה שנכתב בדו"ח הוא שנהג הנתבעים טוען שהגיע לרמזור ופנה שמאלה כשברמזור בכיוון נסיעתו דולק אור ירוק (ראה בפרטי האירוע). מאחר ומדובר בעדות שמיעה, אף שהיא הוגשה בהסכמה, יש לנהוג בה בזהירות יתר. עם זאת, העובדה שבדו"ח הפעולה אין איזכור לטענה לעצירה לפני רמזור אדום, מטילה אף היא צל על גרסת הנתבעים.

יש להוסיף שעדת התובעים העידה שהיא לא הבחינה ברכב הנתבעים עד לפגיעה, וכי הרכב הגיח במהירות רבה. אכן כן, כטענת ב"כ הנתבעים, אין בעדות זו כדי לשלול את גרסת הנתבע 1 בדבר עמידה לפני רמזור אדום, אך ודאי שאין בה כדי לתמוך בגרסתו.

אל מול עדות הנתבע 1, עומדת עדותה של עדת התובעים. אכן, גם עדות זו היא עדות יחידה, אך היא היתה עדות משכנעת, ותאמה להודעות הכתובות שמסרה העדה, הן במשטרה והן לחברת הביטוח, סמוך לאחר התאונה.

סיכומם של דברים, אינני מקבלת את עדות הנתבע 1, ומתוך כך אינני יכולה להסיק מסקנות לגבי השאלה מי מהצדדים נכנס לצומת כשהרמזור בכיוון נסיעתו אדום, על יסוד הטענה לעצירה לפני רמזור אדום טרם כניסה לצומת. בעינה עומדת עדות נהגת התובעים כי החלה לחצות את הצומת רק לאחר שווידאה שהאור ברמזור ירוק. יש להוסיף כי בכיוון נסיעת רכב הנתבעים (כמו גם בכיוון נסיעת רכב התובעים), מוצבים שני רמזורים, ויתכן והנתבע 1 טעה ברמזור הרלוונטי, וכך אירעה התאונה.

לאור האמור אני קובעת שהנתבע 1 נכנס לצומת כשהרמזור בכיוון נסיעתו, אדום, ולפיכך, האחריות לתאונה רובצת עליו. נוכח עדות נהגת התובעים לפיה היא לא הבחינה ברכב הנתבעים עד לפגיעה, אני מייחסת לה אשם תורם בשיעור של 10%. למניעת התדיינויות נוספות, יובהר כי אשם זה אין בו כדי לבסס עילה לתביעה נגדה. התוצאה היא שנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובעים סך של 34,779 ₪ צמוד מיום 13.06.11 בתוספת אגרת משפט כפי ששולמה ושכ"ט עו"ד השיעור 10% בתוספת מע"מ. התשלום יבוצע בתוך 30 יום מהיום.

המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, כ"א כסלו תשע"ד, 24 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: